Thursday, May 24, 2012

נשות הטאליבן והעצמה נשית




בין שלל התיאורים של הסערה הנוכחית ברחוב החרדי, כתוצאה מהגינוי החריף של תופעת "נשות הטליבן" על ידי לא פחות מאשר בד"צ העדה החרדית, נראה שנשכח פרט אחד – מדובר בתופעה מרחיקת לכת של העצמה נשית, אולי אפילו ראשיתו מרד. אולי דווקא מימד זה הוא שמסעיר כל כך.

כזכור, בד"צ העדה הרחדית, הוא זה המתיר כל החמרה. הסוציולוג הישראלי (המנוח) צ'ארלס ליבמן הגדיר את הקיצוניות כנורמה דתית. לשיטתו, בחברות הפונדמנטליסטיות אין גבול להחמרה, ולמעשה אין מי שיעצור אותה. יתרה, מצב של תחרות בין גורמים רדיקלים (למשל העדה החרדית מול אגודת ישראל) מולידה מנגנון טהרני, ולפיו כל המחמיר מוסיף.

כל המתבונן על המרחב הציבורי החרדי בשנים האחרונות רואה תופעת ההקצנה הולכת ומתפשטת. האוטובוסים מופרדים בין גברים ונשים, רחובות מאה שערים מופרדים, וכל איזור ציבורי כמו סניפי דואר ומרפאות מפרידים בין המינים.

לפי הגיון זה נראה שתופעת "נשות הטליבאן", לפיה נשים מכסות את גופן מכף רגל ועד ראש, הכולל גם את הפנים, נראה כהמשך טבעי ואף מתבקש. אולם לא כך הם פני הדברים.

הנסיבות שהביאו את בד"צ העדה החרדית לגנות את הנשים היא לכאורה סכנת פיקוח נפש שנגרמה כתוצאה מסיבוכי לידה שהתקיימו בבית בשל חוסר הרצון ללדת בבית חולים מטעמי צניעות ונישואים כפויים על קטינים. נסיבות דומות  לא עוררו את אותו בד"צ להקים כל זעקה, להפך. פעילי העדה החרדית יצאו להגנת אותה "אם מרעיבה" , שמנעה מזון וטיפול רפואי מילדיה מלפני מספר שנים, וגם נישואי קטינים על ידי חסידי ברסלב היא תופעה ידועה ומוכרת.

מה נשתנה המקרה הזה מן שאר המקרים? נשים הינם מגזר מדוכא בעולם החרדי. עליהן חובת הפרנסה וגידול משפחות מרובות ילדים. הבעלים יוצאים ללימודיהם כל היום ותפקודם בבית חלקי. ניתן לשער ש"בעל המאה הוא בעל הדעה", אבל כידוע לא כך הם פני הדברים. דעתן של הנשים לא נחשבת, אין להם יצוג פוליטי או מעמדי, והן בגדר נוכחים נפקדים. החמרות על אורחות חיים מוטלות השקם וערב, וקולן נדם.

נראה שהדרך היחידה שלהן להשמיע את מחאתן, להיות אלה שקובעות את גורלן, היא באמצעות ההשתלבות בכללי המשחק, ולהמציא חומרות משלהן. רק אז הן לפתע נהפכות למובילות חברתיות, מראיהם החיצוני השונה מצביע כלפי כל על עצמאותן משליטה גברית, ובפועל הדיכוי המיני שמראה הטליבן לכאורה בא לבטא הופך לכלי של העצמה ועצמאות.  

ואולי זו הסיבה בגינה קצפה העדה החרדית: הנה צצה תופעה שבה נשים קובעות לעצמן, ופרנסי הקהילה נותרים ללא תגובה. הרי אין פסול בהחמרה, ומראה של טליבן איננו אסור מן התורה. בעייניהם האיום הנשי חייב להתחסל, והתירוץ לכך נמצא בשלל נימוקים, שכאמור לא נאכפו על מקרים דומים בעבר.

והנה תופעה זו לא נעצרת בלבוש חיצוני, וראשיתו של מרד נשי הולך ונצפה: אותן נשים מסרבות לשלוח ילדיהם לבתי ספר, מסרבות לקיים יחסי מין עם בעליהם ומסרבות ללכת למקווה, הכל בשל חומרת צניעות. האוטוריטה של הגברים נחלשת, והנשים לוקחות את ההובלה לידיהם.

תופעת נשות הטליבן והתגובה החרדית אליהן מראה על הסדקים העמוקים המתחוללים מתחת לפני השטח ביחסים מגדריים, ולא מן הנמנע שסגה זו אך תלך ותתרחב, ככל שקולם של הנשים יעלה מתחת לפני הקרקע.

No comments:

Post a Comment